- בפנינו בקשת התובעים / הנתבעים שכנגד (המבקשים) להבהיר ולתקן את פסק הדין מיום 14.11.12. עניינה של הבקשה בשנים:
הראשון- מבוקש להוסיף לפרק הסעדים לסכום ה"בונוס" הפרשי הצמדה וריבית שכן על הסכום שנפסק להשתלם בערכו ריאלי נכון למועד התשלום בפועל .
השני- על אף שתקופת העבודה בשנת 2006 עומדת על שבעה חודשים
ושישה ימים , בחינת תחשיב המענק אשר בוצע מלמד כי התחשיב מתייחס ל- 7 חודשים בלבד , מבלי שהובאו בחשבון ששה ימי עבודה נוספים בחודש אוגוסט 2006 ועל אף שבגוף פסק הדין צויין כי "
התובע עבד בזנדר ישראל במשך 7 חודשים עד לפיטוריו ביום 6.8.06. בגין שבעת החודשים הללו הוא זכאי לאותו "בונוס" שנכלל בהסכם ההעסקה שלו "... מכאן שלשון הכתוב טעונה הבהרה ביחס לאותם שישה ימים באוגוסט.
2. הנתבעות והתובעות שכנגד (המשיבות ) הגישו תגובתן לבקשה בה הבהירו כי הן מתנגדות לה. בין היתר נטען כי פסק הדין הינו בהיר וברור לחלוטין . סעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה , תשכ"א- 1961 הינה סמכות שבשיקול דעת המסורה לבית המשפט, חזקה כי סוגיית ההצמדה והריבית עמדה לנגד עיני בית הדין במועד מתן פסק הדין ולראיה במסגרת אותו סעיף הוספו הפרשי הצמדה וריבית לסכום האחר שנפסק (פיצויי פיטורים). שעה שבית הדין קם מכיסאו לא ניתן לתקן את פסק הדין אלא בדרך של ערעור. יש לדחות את הניסיון להחיל את הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט . ההלכה הפסוקה קבעה כי יש לפרש באופן דווקני הוראת סעיף זה. כך לגבי אי פסיקת ריבית והצמדה ביחס לבונוס, וביתר שאת ביחס לטענה לקבלת תשלום נוסף בגין שישה ימי עבודה בחודש אוגוסט - עתירה לתוספת פיצוי או רכיב מעל זה שנפסק אינה יכולה להיחשב כבקשה לתיקון פסק הדין הבאה בגדר סעיף 81 לחוק.
לאחר עיון בבקשה בתגובה לה ובתשובה לתגובה הננו מורים כדלקמן-
3. בקשת המבקשים הינה כאמור בקשה לתיקון טעות בפסק דין. על בקשה כגון זו חלה הוראת סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, תשמ"ד - 1984 (להלן- החוק) המוחל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה , תשכ"ט - 1969 וכן הוראת תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991.
4. בסעיף 81(א) לחוק נקבעו התנאים לתיקון טעות אשר נפלה בפסק דין ,בהעדר הסכמה בין הצדדים , כדלקמן -
"
מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, 'טעות' - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".
5. בעניין ע"ע
רבקה אלישע - אוניברסיטת תל אביב [פורסם בנבו] ניתן ביום 25.5.09, נקבעו הדברים הבאים-
"הלכה היא, כי "סמכות התיקון הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 81(א) לא נועד לאפשר תיקונים מהותיים ש'אינם אלא מסווה לכתיבת פסק-דין חדש'... זאת, נוכח עקרון היסוד בשיטתנו המשפטית לפיו פסק דין שניתן מהווה סוף פסוק ("גמר מלאכה" -
Functus Officio) מבחינת בית המשפט שנתן אותו. עקרון זה נועד להגשים ערכים של ודאות וסיום מחלוקות ולאפשר פעילות תקינה של המערכת השיפוטית והוא משמיע לנו כי תיקונים מהותיים בפסק דין או בהחלטה ניתן לבצע 'אך על דרך של ערעור או עד שבית המשפט לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו' [בר"מ 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקוה, [פורסם בנבו], 5.8.07 (להלן: עניין גופר); וראו גם: עאח 36/06 גבריאל בן אלטבט - גרניט הגליל בע"מ, [פורסם בנבו], 20.12.06].בהתאם נפסק כי הוראתו של סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט אינה חלה על בקשה לתיקון מהותי של פסק הדין, המכוונת מעצם מהותה לעשיית שינוי
מהותי של מערך זכויות וחובות הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין
[ראו והשוו:עע1027/00
הדיה עלי - המועצה המקומית בית ג'אן, [פורסם בנבו], 20.12.01;בשא 571/06 שמואל לם - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, [פורסם בנבו], 21.2.08]. ועוד זאת. משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק
-דין, שומה על בית
-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעניין שבית
-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת
-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק
-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת" [ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה (5) 385, 388].
4. לאור ההלכות הפסוקות לעיל הננו סבורים כי יש להיעתר לבקשה כפי שיפורט להלן-
בהתייחס לחלק הראשון של הבקשה - הוספתהפרשי הצמדה וריבית לרכיב הבונוס, מאחר ומדובר בבונוס שעניינו בשנת 2006 , ומשהננו סבורים היום ,כמו גם במועד מתן פסק הדין, כי יש להתאים סכום זה לערכו הריאלי דהיום - עניין זה בא בגדר אותם עניינים ש"
בית המשפט רצה באמת לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת ליבו באורח מקרי". לפיכך אנו מורים כי פסק הדין יתוקן כך שבסעיף 80 ב' ירשם -
חלק התובע ברווחי זנדר ישראל לשנת 2006, בסך 3,163,708 ש"ח
בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.8.06 ועד ליום התשלום בפועל.
בהתייחס לחלק השני
של הבקשה- הוספת תשלום נוסף בגין שישה ימי עבודה בחודש אוגוסט - לכאורה ניתן לגרוס כי תיקון זה הינו שינוי מהותי בפסק הדין מאחר ועניינו בשינוי חיובים אשר נקבעו בפסק הדין וככל שנפלה בהם שגגה , הסמכות לתקנם מסורה לערכאת הערעור.
עם זאת בנסיבות מקרה זה ,לאחר שקבענו באופן ברור כי התובע זכאי לרכיב הבונוס בגין שבעת חודשי העבודה האחרונים ועד לסיום העסקתו ביום 6.8.06 (סעיף 59 לפסק הדין),ברי כי זכאי הוא לתשלום בגין רכיב זה עד למועד הנקוב לעיל. לכך כיוונו עת קבענו זכאותו עד למועד סיום העבודה אולם ,עקב שגגה חושב הסכום בהתייחס לשבעת חודשי העבודה האחרונים ,תוך שהושמטו באורח מקרי ששת הימים הנוספים בהם עבד התובע עד לניתוק יחסי העבודה.
- נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.
לסכום הנפסק בגין חלק התובע ברווחי הנתבעות יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.8.06 ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן ,יתווסף לסכום הנפסק החלק היחסי בגין תקופת העבודה עד ליום 6.8.06 ,בסך כולל של87,476 ש"ח בתוספת מע"מ כדין ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.8.08 ועד התשלום המלא בפועל.
- כל צד ישא בהוצאותיו הוא.
ניתנה היום,
ט"ו כסלו תשע"ג
, (
29 נובמבר 2012
), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.